מלכה: בעלי חיים (Animalia)
מערכה: פרוקי-רגליים (Arthropoda)
מחלקה: חרקים (Insecta)
סדרה: דבוראים (Hymenoptera)
משפחה: נמליים (Formicidae)
סוג: Wasmannia
מין: Wasmannia auropunctata (Roger, 1863)
שמות נרדפים: נמלת האש הקטנה.
נמלת האש הקטנה היא נמלה קטנה מאוד, בגודל של כ-1-2 מילימטר בלבד. צבע גופה נע בין חום-כתום בהיר לגוון אדמדם-חום, והיא מכוסה בשערות עדינות וזהובות שהעניקו לה את שמה הלטיני, auropunctata ("נקודה מוזהבת"). לזכרים יש כנפיים שקופות ועדינות, אך הם אינם מסוגלים לעוף למרחקים גדולים. המלכות, לעומת זאת, הן בעלות כנפיים גדולות יותר המאפשרות תעופה לצורך הקמת מושבות חדשות, אם כי נדיר למצוא אותן מחוץ למושבה. הרגליים והמחושים דקים וארוכים ביחס לגוף. המחושים מורכבים מ-11 פרקים, כאשר שני הפרקים האחרונים מעובים, והם משמשים לאיתור מזון, זיהוי חברים למושבה וניווט. גפי הפה הן מסוג נושך-לועס (mandibulate), המאפשר להן לחתוך ולאכול מגוון רחב של מזון. בין הזכר לנקבה קיים דימורפיזם זוויגי בולט: המלכה גדולה יותר מהפועלות והזכרים, עם בטן מורחבת. הזכרים קטנים יותר מהמלכה, בעלי ראש קטן, עיניים גדולות וכנפיים. הפועלות הן קטנות וחסרות כנפיים.
הדרגות הצעירות (הרימות) של נמלת האש הקטנה הן חסרות רגליים וכנפיים. צבען לבן עד צהבהב חיוור. הן גדלות באמצעות סדרה של התנשלויות, עד שהן מגיעות לשלב הגולם, שצבעו לבן או צהוב חיוור. זיהוי הדרגות הצעירות מהבוגרים הוא קל, שכן הבוגרים בעלי גוון כהה יותר, רגליים ומחושים מפותחים ומבנה גוף מוגדר.
נמלת האש הקטנה היא מזיק גמיש מבחינה פיזיולוגית המסוגל לשרוד במגוון רחב של תנאים. היא צורכת מים חופשיים אך יכולה לשרוד גם על לחות הנמצאת במזון. במחקרים נצפה כי הן מסוגלות לשרוד מספר ימים עד שבוע ללא מקור מים ישיר.
תזונתה של נמלת האש הקטנה היא מגוונת וכוללת מגוון רחב של מקורות מזון, הן מהצומח והן מהחי. הן נחשבות לאוכלות-כל (omnivore). הן ניזונות בעיקר מטל דבש המופרש על ידי כנימות, חרקים מתים ופגרים של בעלי חיים קטנים, זרעים, פירות בשלים ומוצרים מתוקים כמו סוכר וריבה. בנוסף, הן יכולות לצרוך גם מזונות מבושלים ומעובדים בבתים, כולל שומנים, חלבונים ופחמימות. אופי תזונה זה הופך אותן למזיק ביתי נפוץ ובעייתי.
נמלת האש הקטנה היא מין טרופי במקור, ולכן מעדיפה תנאי חום ולחות. הטמפרטורה האופטימלית לפעילותה נעה בין 25 ל-30 מעלות צלזיוס, והיא משגשגת בתנאי לחות גבוהה. בטמפרטורות נמוכות מ-15 מעלות צלזיוס פעילותן פוחתת משמעותית. הן נוטות להקים קינים במקומות לחים, מוגנים וחמים כמו מתחת לעלים רקובים, בתוך גזעי עצים, סדקים בקירות, מתחת לאריחים, בסמיכות למקורות מים, צינורות, מתחת למקררים, מדיחי כלים ומשאבות. היכולת שלהן להסתגל למגוון רחב של בתי גידול, כולל סביבות אנושיות, תורמת להפיכתן למזיק פולש.
מחזור החיים של נמלת האש הקטנה הוא מהיר ויעיל, מה שתורם להתפשטותה המהירה. אורך החיים של פועלת הוא כשלושה עד ארבעה חודשים, ואילו מלכה יכולה לחיות מספר שנים (עד 3-4 שנים), במהלכן היא מטילה אלפי ביצים. המלכה מטילה ביצים בקצב גבוה, כאשר כל ביצה בוקעת תוך כשבוע עד שבועיים. שלב הרימה נמשך כשבועיים נוספים, ושלב הגולם כשבוע. מרגע בקיעת הביצה ועד הפיכתה לבוגרת, חולפים כ-30 עד 45 ימים. המלכה משאירה את הביצים בקן, והפועלות דואגות לטפל בביצים וברימות הצעירות. נמלת האש הקטנה מתרבה באסטרטגיה של רבייה א-מינית (parthenogenesis), בה מלכות מייצרות מלכות בנות זהות גנטית לעצמן, וזכרים מייצרים זכרים זהים. זוהי תופעה נדירה המאפשרת התרבות מהירה וכיבוש שטחים חדשים ללא צורך בהזדווגות. כל מלכה יכולה להטיל כ-200 ביצים בשבוע.
נמלת האש הקטנה היא מין קוסמופוליטי (מין בעל תפוצה עולמית רחבה), שמקורו בדרום ובמרכז אמריקה, אך התפשטה לאזורים טרופיים וסובטרופיים רבים ברחבי העולם, כולל אפריקה, אסיה, איים באוקיינוס השקט ואוסטרליה. בישראל, היא נפוצה באזורים חמים ולחים כמו מישור החוף, עמק הירדן והנגב הצפוני ויש עדויות גם באזורים נרחבים יתר. היא מתקיימת הן בבתי גידול טבעיים, כמו יערות גשם, והן בסביבות אנושיות (אנתרופוגניות), כגון מטעים, גנים, ומבנים. היא נוהגת להתמקם במקומות מסתור כמו סדקים, חורים, מתחת לחפצים ומכשירים חשמליים, ובמקומות לחים וחמים.
נמלת האש הקטנה פעילה גם בשעות הלילה, אך ניתן לראות אותה פעילה גם בשעות היום, במיוחד באזורים מוצלים. הן חיות במבנה חברתי מורכב, עם פועלות, מלכות וזכרים. התקשורת ביניהן מתבצעת באמצעות פרומונים (איתותים כימיים) שהן מפרישות כדי לסמן נתיבי מזון, לזהות סכנות, ולהתריע על פולשים. הן נוטות להתקבץ במושבות-על גדולות, בהן מספר רב של מושבות מתחברות לישות אחת, ללא תוקפנות הדדית.
דרכי ההתפשטות של המזיק מגוונות. הן נישאות לרוב על ידי בני אדם, באמצעות העברת צמחים, פסולת גינה, רהיטים, מטען ואריזות. המלכות המכונפות יכולות לעוף למרחקים קצרים יחסית, אך תנועתן המהירה מתבצעת בעיקר בזחילה והתפשטות קרקעית, המאפשרת למושבה לגדול ולכבוש שטחים חדשים באופן רציף.
נוכחותה של נמלת האש הקטנה בסביבה האנושית מהווה סכנה תברואתית ובריאותית. הנזקים הפיזיים כוללים עקיצות כואבות, המכונות "עקיצות אש", שנגרמות כתוצאה מהזרקת ארס שצורב ומכאיב, וגורם להופעת אדמומיות, נפיחות ושלפוחיות. במקרים נדירים, תגובה אלרגית חמורה (אפילקסיס) עלולה להתפתח. נמלה זו מהווה מטרד תברואתי, היות והיא יכולה לזהם מזון במגע ישיר או על ידי העברת פתוגנים, חיידקים, נגיפים, וטפילים (כמו סלמונלה ואי. קולי), שהיא נושאת על גופה או בדרכי העיכול שלה. חדירת הפתוגנים יכולה להתבצע דרך עקיצה או זיהום מזון. מעבר לנזקים הפיזיים, נוכחותן של נמלים אלו בבתים וגינות עלולה לגרום למצוקה נפשית, מתח וחרדה אצל דיירים.
הדברת נמלת האש הקטנה היא אתגר מורכב בשל גודלה הקטן, מספר הקינים הרב, והתפשטותה המהירה. הדברת המזיק מצריכה גישה מקיפה המשלבת מגוון שיטות.
מניעה היא קו ההגנה הראשון. בראש ובראשונה יש למנוע את חדירתה למשכננו על ידי בדיקת כל צמח רהיט ישן או חומר אורגני לח שנכנס אלינו ולוודא שלא התבס בתוכו קן שבהמשך יתפשט אצלנו. בנוסף יש לכלול שמירה על סניטציה קפדנית, כגון ניקוי שאריות מזון, אחסון מזון במכלים אטומים וניקוי פירורים באופן יסודי. בנוסף, מומלץ לאטום סדקים וחורים בקירות וברצפות ולטפל בנזילות מים היוצרות תנאי לחות אידיאליים עבורן.
שיטות הדברה ביולוגית כוללות שימוש בטורפים טבעיים של הנמלה, כגון מיני נמלים אחרות, או שימוש בפתוגנים מיוחדים כגון פטריות (למשל, Beauveria bassiana) או נמטודות (תולעים נימיות). יתרון השיטה הוא במזעור השימוש בחומרים כימיים, אך יעילותה בטווח הקצר מוגבלת, בנוסף גישה זו לא נוסתה בישראל ולא קורית באופן טבעי שכן הטורפים הטבעיים של נמלת האש הקטנה לא שורדים באקלים הים תיכוני ונכון להיום אין לנמלת האש הקטנה אוייבים טבעיים.
הדברה כימית מתבצעת בעיקר בשילוב של פיתיונות גרגיריים המכילים רעלים. הפועלות נושאות את הפיתיון לקן ומאכילות בו את המלכה והרימות, מה שגורם לקריסת הקן כולו. רעלים נפוצים בפיתיונות כוללים אינדוקסאקרב (Indoxacarb), פירטרואידים (Pyrethroids), ופיפרוניל. יתרונם הוא בטיחותם היחסית לבני אדם ובעלי חיים, ויעילותם בהשמדת המלכה והקן. חומרי הדברה נוספים כוללים תרסיסים וגרגירים כימיים המכילים חומרים עמידים ורעילים יותר לסביבה ולבעלי חיים אחרים. עמידות לחומרי הדברה היא אתגר מרכזי. במחקרים נמצא כי אוכלוסיות מסוימות פיתחו עמידות למגוון חומרי הדברה, מה שמחייב שינוי תכוף של החומרים ופיתוח פיתיונות משולבים. ניהול מזיקים משולב (IPM) הוא הגישה המקובלת והיעילה ביותר. הוא משלב ניטור, מניעה, לכידה, ושימוש מבוקר בחומרים כימיים.
חקר נמלת האש הקטנה מתמקד בפיתוח שיטות בקרה מתקדמות. חוקרים בוחנים פיתוח פיתיונות משולבים המכילים מספר רכיבים פעילים כדי להתגבר על עמידות, שימוש בחומרים כימיים חדשניים (כמו מטפרופרון, metaflumizone), וטכנולוגיות מתקדמות. לדוגמה, מחקרים על שימוש בטכנולוגיית RNAi (השתקת גנים) מכוונים לפתח שיטות הדברה ייחודיות המבוססות על חומרים שמטרגטים גנים חיוניים לנמלה, ובכך גורמים למותה באופן סלקטיבי. שיטות אלו מבטיחות להציע פתרונות הדברה סביבתיים יותר ויעילים יותר מול מנגנוני עמידות.
שתפו את המאמר
השאירו פרטים עכשיו וקבלו ייעוץ מקצועי חינם ממומחי ההדברה שלנו.
