סיווגו המדעי של המין מציב אותו בתוך משפחה המאופיינת במזיקי עץ ומזון יבש. להלן המיון המעודכן:
זיהוי מדויק הוא אבן היסוד בכל תוכנית הדברה בגינה או במבנה סגור, שכן בלבול עם מינים דומים (כגון חיפושית הלחם) יוביל לכישלון הטיפול.
הבוגרים של חיפושית הטבק הם חיפושיות קטנות, שגודלן נע בטווח של 2.0 עד 3.0 מ"מ אורך. צבע הגוף הוא חום-אדמדם עד חום-מהגוני אחיד ומבריק למחצה. במבט צידי, החיפושית בעלת מראה "גיבן" , כאשר הראש מכופף כלפי מטה בזווית חדה וכמעט אינו נראה במבט מלמעלה, שכן הוא מוסתר תחת הלוחית הגבית של החזה . הכנפיים הקדמיות חלקות ואינן מחורצות בשורות של שקעים (בשונה מחיפושית הלחם), והן מכוסות שערות עדינות וצפופות המעניקות להן מראה קטיפתי. סימן הזיהוי המובהק ביותר הוא המחושים: אלו הם מחושים משוננים , בעלי 11 פרקים, הנראים כמו שיני מסור אחידות בגודלן , ללא אלה מובחנת בקצה. הבוגרים הם בעלי כושר תעופה מצוין, דבר המאפשר להם לנוע בקלות בין מוקדי מזון. אין דימורפיזם (שונות) זוויגי בולט לעין בלתי מזוינת; ההבדלים בין הזכר לנקבה הם מיקרוסקופיים ומתבטאים בעיקר במבנה איברי המין הפנימיים ובגודל יחסי מזערי.
הזחלים (Larvae) הם בעלי מבנה טיפוסי למשפחת היקרוניות, המכונה "Scarabaeiform". צורתם כשל האות "C" (מכופפים), וגופם בשרני, גלילי ורך. צבעם לבן-קרמי עד צהבהב, וראשם בולט בצבע חום-בהיר עד כהה. כל גופם של הזחלים מכוסה בשערות ארוכות ועדינות , המסייעות להם לחוש את סביבתם בתוך המצע היבש בו הם חיים. לזחלים שלוש זוגות רגלי חזה מפותחות, המאפשרות תנועה בתוך המזון. גודל הזחל הבוגר לפני ההתגלמות מגיע לכ-3 עד 4 מ"מ. שלב זה הוא השלב העיקרי הגורם לנזק במזון ובמוצרים מאוחסנים.
ההצלחה האבולוציונית של חיפושית הטבק נובעת ממערך פיזיולוגי מרתק המותאם לסביבות יובשניות . אחד המאפיינים הביולוגיים החשובים ביותר של מין זה הוא הסימביוזה עם שמרים מהמין Symbiotaphrina kochii. שמרים אלו שוכנים בכיסים ייעודיים במעי החיפושית ומועברים לצאצאים דרך מריחתם על קליפת הביצה בעת ההטלה (הזחל הבוקע אוכל את קליפת הביצה ונדבק). הסימביונטים הללו מספקים לחיפושית ויטמינים מקבוצת B ומסייעים בנטרול רעלים (Detoxification) המצויים בצמחים רעילים כמו טבק, מה שמאפשר לחיפושית לשגשג על מזון שאחרים נמנעים ממנו. מבחינת משק המים, הבוגרים והזחלים אינם זקוקים למים חופשיים לשתייה; הם מפיקים את כל נוזלי הגוף הדרושים להם מתוך המזון היבש (Metabolic water) ובתהליכי חמצון פנימיים. עם זאת, לחות יחסית נמוכה מאוד (מתחת ל-30-40%) תגרום לתמותה עקב התייבשות, ועל כן הם משגשגים בטמפרטורה אופטימלית של כ-30°C-32°C ובלחות יחסית של כ-70%. בטמפרטורות נמוכות מ-15°C, ההתפתחות נעצרת כמעט לחלוטין. התזונה מגוונת להפליא (Polyphagous) וכוללת טבק מעובד, תבלינים (במיוחד פפריקה, צ'ילי, כורכום), פירות יבשים, אגוזים, פולי קקאו, קמחי דגנים, ואף חומרים לא-מזוניים כביכול כמו ספרים (דבק כריכות), עורות ופרחים מיובשים.
מחזור החיים של חיפושית הטבק הוא הולומטבולי (גלגול מלא) ומשכו מושפע דרמטית מהטמפרטורה ואיכות המזון. הנקבה הבוגרת מטילה כ-10 עד 100 ביצים במהלך חייה, כאשר הביצים מוטלות בודדות או בקבוצות קטנות ישירות בתוך סדקים וחריצים במצע המזון ולא בתוך תיק ביצים מוגן, מה שחושף אותן לפגיעות אך מאפשר פיזור יעיל. הביצים לבנות, אליפטיות וזעירות. משך הדגירה הוא כ-6 עד 10 ימים בתנאים אופטימליים. לאחר הבקיעה, הזחלים עוברים 4 עד 6 דרגות התנשלות (Instars) במשך תקופה הנעה בין 30 ל-50 יום, תלוי בזמינות המזון. שלב הגולם (Pupa) נמשך כ-8 עד 10 ימים ונערך בתוך פקעת משי שהזחל טווה סביב עצמו משאריות מזון ופסולת. מחזור חיים מלא מביצה לבוגר אורך בדרך כלל בין 60 ל-90 יום, אך בתנאים חמים מאוד (32-35 מעלות) הוא עשוי להתקצר ל-45 יום בלבד. הבוגרים עצמם חיים זמן קצר יחסית, בין שבועיים ל-6 שבועות, כאשר מטרתם העיקרית היא רבייה והפצה; הבוגרים כמעט ואינם ניזונים, אם בכלל, ומסתמכים על מאגרי האנרגיה שצברו כזחלים. יכולת הריבוי המהירה (Multivoltine – מספר דורות בשנה) באקלים הישראלי החם הופכת אותם למטרד מתמשך הדורש ניטור קבוע.
חיפושית הטבק מוגדרת כמין קוסמופוליטי (תפוצה כלל עולמית) וסיננתרופי מובהק, כלומר, היא מותאמת לחיים בסביבת האדם ומבנים אנתרופוגניים. בישראל, היא נפוצה מאוד במחסני מזון, מפעלים, סופרמרקטים ובתי מגורים. בטבע, ניתן למצוא אותה בקני ציפורים או מאורות מכרסמים, שם היא ניזונה משיירים אורגניים, אך בית הגידול העיקרי שלה כיום הוא המערכת האנושית הסגורה. החרק פעיל בעיקר בשעות הדמדומים והלילה (פעילות קרפוסקולרית/נוקטורנלית) ונמשך בעוצמה לאור, מה שמסביר את הימצאותו לעיתים קרובות ליד חלונות או מלכודות אור UV. התנהגות חברתית מורכבת באה לידי ביטוי בתקשורת כימית: הנקבות מפרישות פרומון מין רב-עוצמה בשם Serricornin (4,6-dimethyl-7-hydroxy-nonan-3-one), המושך זכרים ממרחקים גדולים לצורך הזדווגות. דרכי ההפצה של המזיק מגוונות: ברמה המקומית, הבוגרים הם מעופפים חזקים היכולים לעבור מחדר לחדר או ממבנה למבנה בחום הקיץ. ברמה הגלובלית, ההפצה נעשית באמצעות "טרמפ" בתוך משלוחי מזון נגועים, חבילות במשלוח בין לאומי המכילות תבלינים או טבק, ואף בתוך ריפוד של רהיטים עתיקים המכילים קש או שיער סוס. העדפתם למקומות חשוכים, חמים ולחים חלקית במטבחים ובמזווים הופכת את איתורם למאתגר ללא שימוש באמצעי ניטור.
האינטראקציה בין חיפושית הטבק לאדם היא שלילית ומתבטאת בנזק כלכלי עצום ובסיכונים תברואיים. אף על פי שהמזיק אינו עוקץ או נושך את האדם ואינו וקטור (מעביר) ישיר של מחלות כמו יתושים, הוא מהווה גורם זיהום משמעותי.
נזקים תברואיים ובריאותיים: הנזק העיקרי הוא זיהום המזון. נוכחות החיפושיות, הזחלים, הנשלים, ובעיקר ההפרשות (צואה) בתוך המזון, גורמת לפסילתו למאכל אדם. צריכה של מזון מזוהם בכמויות גדולות של פרוקי רגליים אלו עלולה לגרום לגירוי במערכת העיכול. יתרה מכך, חלבוני הגוף וההפרשות של החיפושית הם אלרגנים פוטנציאליים; שאיפה של אבק המכיל שרידי חיפושיות (למשל במחסנים מאובקים) או מגע עם מזון נגוע עלולים לעורר תגובות אלרגיות נשימתיות (כגון נזלת אלרגית או אסתמה) ואף גירויים עוריים אצל אנשים רגישים.
נזק כלכלי: המזיק חודר אריזות (כולל ניילון וקרטון) ויוצר "חורים" במוצרים. בתעשיית הטבק, הוא נחשב לאויב מספר אחד, אך גם באוספי מוזיאונים (עשביות, פוחלצים) ובספריות הוא גורם לנזק בלתי הפיך.
יישום מוצלח של הדברה כנגד חיפושית הטבק מחייב גישת הדברה משולבת (Integrated Pest Management – IPM), המשלבת מניעה, ניטור וטיפול ממוקד.
המחקר המדעי העדכני סביב חיפושית הטבק מתמקד במציאת חלופות לחומרי הדברה קונבנציונליים, לאור התפתחות עמידות גנטית באוכלוסיות שונות בעולם, בעיקר כנגד גז הפוספין. מחקרים מהשנים האחרונות (כפי שפורסמו ב-Journal of Stored Products Research) בוחנים את היעילות של שמנים אתריים צמחיים (כגון שמן שום, שמן קינמון ושמן ציפורן) כחומרים דוחים או כקוטלי חרקים ירוקים. תחום חדשני נוסף הוא שימוש בטכנולוגיית השתקת גנים (RNAi) כדי לפגוע בייצור האנזימים החיוניים לחיפושית או לפגוע בסימביוזה עם השמרים במעי שלה, מה שיביא לתמותת המזיק ללא שימוש ברעלים מסוכנים לאדם. כמו כן, נערכים מחקרים לשיפור הפיתיונות הפרומונליים על ידי שילובם עם גורמי משיכה המבוססים על ריחות מזון (Kairomones) להגברת יעילות הניטור.
המידע במאמר זה נסמך על סקירה מעמיקה של ספרות מקצועית ומאגרי מידע מובילים בתחום האנטומולוגיה וההדברה:
שתפו את המאמר
השאירו פרטים עכשיו וקבלו ייעוץ מקצועי חינם ממומחי ההדברה שלנו.
